קיימות שתי דרכים להתייחס אל תופעות פיזיולוגיות: הראשונה כאל גוף, השנייה כסומה (תהליך של חישה ותנועה בהתהוות מתמדת).
היסודות הנוירולוגים של ה"חינוך לתנועה סומטית"
תוכן עניינים
הקדמה
קיימות שתי דרכים להתייחס אל תופעות פיזיולוגיות: הראשונה – כאל גוף, השנייה – כסומה (תהליך של חישה ותנועה בהתהוות מתמדת).
הראשונה היא התייחסות אל תופעה כהתרחשות בַּגּוּף. המאפיין של התייחסות זו הוא קליטה והתבוננות על התופעה מנקודת המבט של “גוף שלישי” (third person prospective).
כלומר, אנו רואים את התופעה כחיצונית לנו וכנפרדת מאיתנו. במצב זה אנחנו פועלים על התופעה בעזרת ארגז הכלים המקובל שאנו בני האדם פיתחנו,
ואנחנו מנסים להביא לשינוי בגוף כנפרד מאיתנו. אוסף של רקמות (עצמות, שרירים, איברים פנימיים וכדומה).
השנייה היא התרחשות סומטית שנחווית מ”גוף ראשון” (first person prospective).
כלומר, התופעה מתרחשת בתוכנו. התופעה היא אנחנו.
במצב זה אנחנו פועלים בעזרת כלים תודעתיים (כגון יכולת חישה, תשומת לב וקשב), ואנחנו מביאים לשינוי במכלול הסומטי.
התרחשות סומטית היא התרחשות מנטאלית שהגוף מושפע ממנה מיידית.
ההתייחסות הסומטית מאפשרת תובנות ואפשרויות אשר מנקודת המבט המקובלת של עולם הרפואה והפיזיולוגיה נתפסות כבלתי אפשריות.
האופן שבו אנו מתייחסים אל תופעה - משפיע עליה ועל כן משנה אותה.
התרחשויות נוירולוגיות רצוניות
ובלתי רצוניות של מערכת העצבים
שתי התרחשויות מהוות את הבסיס של קיומנו כבני אדם. האחת היא התרחשות בלתי מודעת – לא רצונית,
והשנייה היא התרחשות מודעת – רצונית.
ההתרחשות הלא רצונית היא הבסיס הראשוני עליו מושתת הקיום האנושי וההישרדותי.
ההתרחשות המודעת-הרצונית היא התרחשות נלמדת והיא מתחילה מרגע הלידה.
מבחינה נוירולוגית, האבחנה נעשית בין התרחשויות רפלקסיביות-הישרדותיות-בלתי-רצוניות ששוכנות בתת-קליפת המוח,
לבין התרחשויות רצוניות ששוכנות בקליפת המוח.
אם מסיבה כל שהיא מתעוררת תגובה בלתי רצונית אוטומטית (- רפלקס), התעוררות זו משתלטת על כל המערכת.
כאשר רפלקס הופך להיות הרגל, נוצר מצב של קיבעון סנסורי-מוטורי.
על מנת להשתחרר מקיבעון זה נדרשת למידה רצונית (חינוך מחדש) המתרחשת בקליפת המוח,
שמזכירה למערכת העצבים את היכולת לחוש, ומתוך כך: להניע, לווסת, לשחרר, להרפות ולהירגע.
למידה זו היא הבסיס של החינוך לתנועה סומטית.
הבסיס של החינוך לתנועה סומטית
חינוך לתנועה סומטית היא מתודת חינוך אשר מגדירה מחדש את היחסים המתקיימים בין מערכת העצבים המרכזית לבין השליטה הרצונית על השרירים והתנועה.
דרך חינוך מחדש ברמה העצבית-שרירית (neuromuscular movement re-education) אנו משיבים לעצמנו את השליטה ויכולת הבקרה על התנועה השרירית.
בעזרת יכולת הבקרה על התנועה השרירית (התרחשות שמתקיימת בקליפת המוח הסנסורית-מוטורית) אנו מתגברים על הרפלקסים שנלמדו ושהתקבעו בתת-קליפת המוח והפכו להרגל.
בכך אנו יוצרים מחדש מצב של איזון ומשתחררים מכאבים שמקורם במתח מתמשך.
כפי שנראה וניווכח בהמשך, חלק גדול מהכאבים ומאי הנעימות שאנו חשים בגוף נובע ממתח המוחזק בשרירים. מתח אשר באופן זמני(!) איבדנו את היכולת המודעת והרצונית לשחרר.
הדבר דומה למנוע של מכונית שממשיך לעבוד ולפעול שלא לצורך על אף שהגענו זה מכבר ליעדנו.
המנוע ממשיך לצרוך אנרגיה, נשחק ומתעייף כי שכחנו לתת לו את ההוראה לדמום.
או – כאשר נשמעת אזעקה להיכנס למקלטים והמוח שוכח להשמיע צפירת הרגעה ולהורות לנו לצאת מהמקלטים, ועכשיו השהות במקלט נראית לנו “נורמלית” למרות שאינה נורמלית כלל.
מצב זה נקרא: שיכחון-חישה-מוטורית.
החינוך לתנועה סומטית מהווה גישה הוליסטית מקפת ומלאה שבה המורה/המטפל מוביל את המתרגל לגלות את מגבלות החישה והתנועה הנוכחיים שלו.
כתוצאה מגילוי זה מתחיל תהליך שבו נוצרת תקשורת ישירה עם המוח אשר אחראי לתפקוד התקין של כלל האורגניזם.
אחת ההשלכות המשמעותיות של תקשורת זו הינה שינוי הבא לידי ביטוי בתפקוד המוטורי-תחושתי (sensory motor system), כמו גם הריגשי, וביכולת הוויסות הכוללת.
ועל כך ארחיב בהמשך.
שיכחה חושית-מוטורית
החינוך לתנועה סומטית מעורר את הגוף משיכחה חושית-מוטורית (SMA – Sensory Motor Amnesia).
לפני שאעמוד על המרכיבים של שיכחה חושית-מוטורית, אציין שתופעה זו ביחד עם פנדיקולציה ושלושת הרפלקסים-המותנים, הם מהמאפיינים המרכזיים המייחדים את החינוך לתנועה סומטית,
ועקב כך זוכים להתייחסות מקפת בשיעורי הטיפול הסומטי-הקליני כמו גם בסדרת התרגילים לטיפול-עצמי.
שיכחה חושית-מוטורית מעיד על מצב מתמשך של מתח בלתי רצוני שנלמד והתקבע.
הוא מופיע בעיקר כפועל יוצא של בניית הרגלים, ו/או הסתגלות למצבי טראומה ומתח.
שיכחה חושית-מוטורית הוא מצב שבו איננו זוכרים (או מאמינים) שיש ביכולתנו לשנות משהו מבפנים בכוחות עצמנו.
זו אחת הסיבות המרכזיות שמביאות אותנו לתור אחר פתרונות אצל מטפלים ומרפאים אחרים ש”יתקנו אותנו”.
אנחנו שכחנו שאנו אורגניזם חי המסוגל לחישה-עצמית, ויסות עצמי ושינוי-עצמי.
תופעה זו של שיכחה חושית-מוטורית מתרחשת ברמת המוח ולכן “תיקון הבעיה” וההתייחסות לתופעה חייבת להתרחש ברמת המוח ממקור ראשון. כלומר מתוך עצמי.
באופן כמעט גורף, ידיעת עצמנו מבפנים והחישה שלנו את עצמנו היא התרחשות בלתי שגרתית בהתנהלותנו היום-יומית הרגילה.
שימוש מודע ומכוון בחישה מודעת מעוררים בנו פקולטות גבוהות של קליטה, יכולת ויסות ותגובה.
מודעות זו היא היא המפתח לחופש. בכל רמות הקיום.
פנדיקולציה (Pandiculation) -
פנדיקולציה היא הכלי העיקרי והחיוני ביותר העומד לרשותו של המורה-המטפל הסומטי.
טכניקה זו מאפשרת לאַפֵּס את מידת טונוס השריר ובנוסף לכך את אורך השריר – ברמת המוח.
פנדיקולציה היא: התכווצות מודעת ומרצון של השריר ולאחר כיווץ זה, מתבצע שחרור איטי ומבוקר אשר בסופו המתרגל חווה מצב של הרפיה מוחלטת.
חתולים וכלבים עושים פנדיקולציה כשהם מתעוררים משינה או מתנומה. הם מִתְמַתְּחִים ובכך מאתחלים את המערכת העצבית-שרירית שלהם.
לאחר שהמורה/המטפל הסומטי ערך אבחון וזיהה ביטוים של שיכחון-חישה-מוטורית,
הוא ינחה את המתרגל לתנועות אשר ייצרו פנדיקולציה במקומות ובשרירים ספציפיים.
פנדיקולציה בשונה ממתיחה הינה כיווץ מבוקר, ואז שחרור והרפיה מודעים.
לאחר שטכניקה זו נלמדת ונרכשת המיומנת המתאימה,
יכול המתרגל לחזור ולבצע פנדיקולציות באופן עצמאי, בתרגילים שיינתנו לו לטיפול ותחזוקה עצמית.
שימוש מודע ומכוון בחישה מודעת
מעוררים בנו פקולטות גבוהות של קליטה, יכולת ויסות ותגובה.
מודעות זו היא היא המפתח לחופש, בכל רמות הקיום.
האנטומיה של הפנדיקולציה:
בחלק זה אציג הסבר פשוט על המתרחש במוח ובשרירים במהלך תנועה. הבנה בסיסית של המתרחש בזמן התרגול הסומטי ובמהלכו של שיעור סומטי-קליני תתרום רבות לאפשרות שלנו ליצור שינוי חיובי עבור עצמנו.
המוח הוא מערכת הבקרה הראשית. תפקוד תקין של המוח הוא תנאי יסודי לקיומה ולאיכותה של תנועה.
מערכת העצבים:
למערכת העצבים תפקידי בקרה והיא עובדת דרך לולאות משוב סנסומוטורית (תחושתית-תנועתית).
הנה תיאור סכמתי של לולאת המשוב:
המערכת התחושתית שמקבלת מידע דרך הרצפטורים של אברי החישה ומודדת את עוצמת הגירוי ומעבירה נתונים אל המוח.
המוח מעבד ומחליט (בהתבסס על זיכרון, בין השאר) ומעביר למערכת המוטורית הוראת ביצוע.
שליטה על תנועה:
המערכת המוטורית (בניגוד למערכות סנסוריות) מקבלת אינפורמציה עצבית ומתמירה אותה לאנרגיה מכנית.
היא עושה זאת באמצעות פקודות עצביות מהמוח שמועברות אל השרירים על ידי פוטנציאל פעולה.
המערכת המוטורית כוללת שלוש רמות של ארגון:
1. השרירים: מהווים את הרמה הראשונית, שכן השליטה על התנועה והיציבה מושגת כולה על ידי כוונון מידת ההתכווצות של שרירי השלד.
2. הרפלקס: כוללת תגובות אוטומטיות, קבועות, בלתי משתנות ופשוטות יחסית, שבדרך כלל נגרמות על ידי נוירונים בחוט השדרה בלבד.
3. השליטה והבקרה המוחית על הרמות הנמוכות הללו: מהווה את הרמה הגבוהה והמורכבת בכל המערכת.
מערכות השליטה המוחית על השרירים מחייבות קבלה של אינפורמציה שוטפת מאברי הגוף שמסופקת על ידי מערכת העצבים, אך מגיעה מהשרירים.
כדי לשלוט על השרירים יש צורך בפידבק סנסורי לגבי מידת המתיחה של כל שריר ואורכו.
פידבק כזה תלוי בשני סוגי חיישנים לפרמטרים האלה שמעבירים את המידע דרך המערכת הסומטו-סנסורית.
1. חיישנים בגידים: שולחים מידע לגבי מידת המתיחה של השריר.
2. חיישנים בשריר עצמו: שולחים מידע לגבי אורך השריר.
השרירים שלנו בנויים מסיבי-שריר. סיבי השריר מכילים בתוכם תאי-כישור.
כישור השריר:
כישור-השריר מתפקד כקולטן (רצפטור) חוּשִׁי הרגיש לשינויים באורך השריר.
לכישור-השריר תפקיד מהותי בשליטה על פעולת השרירים ובתחושת ההתמצאות המרחבית של הגוף (פרופריאוספציה).
כישורי-השריר מאפשרים לנו לחוש את מיקום גופנו באמצעות מידע ומשוב עִצְבִּי לגבי אורך השרירים.
כישור-השריר משדר אותות למערכת העצבים המרכזית ולמוח באמצעות נוירונים חושיים (sensory neurons). נוירונים אלה מעבירים מידע למוח ולמערכת העצבים המרכזית על אורכו של השריר, ומסיבה זו מכונים גם 'קולטני מתיחה' - stretch receptors.
לולאת הגמא:
לולאת הגמא (המכונה גם לולאת משוב אלפא-גמא) היא לולאת פידבק בְּמערכת העצבים המרכזית המסדירה את רמת המתח בשרירים.
תקינותה של לולאת הגמא חשובה ביותר לתפקודו התקין של השריר.
כל שריר מורכב מסיבים חיצוניים ומסיבים פנימיים:
סיבי השריר הפנימיים (intrafusal muscles cells) מופעלים על ידי תאי גמא (Gamma motor neurons)
סיבי השריר החיצוניים extrafusal muscles fibers)) מופעלים על ידי תאי אלפא (Alfa motor neurons).
אופן פעולתה של לולאת הגמא:
לולאת הגמא מורכבת מנוירונים מוטוריים (motor neurons) אלפא וגמא, נוירונים תחושתיים (sensory neurons),
כישורי שריר (muscle spindles) ושרירי השלד (skeletal muscles).
לולאת הגמא פועלת בין חוט השדרה לשרירים, ומווסתת במהירות ובאופן אוטומטי את רמת המתח בשרירים.
נוירונים (תאי עצב) מוטוריים אלפא - שולטים על התכווצות שרירי השלד ואילו נוירונים מוטוריים גמא - שולטים על התכווצות סיבי השריר הנמצאים בתוך כישור השריר.
כאשר המוח מעביר מסר לשריר להתכווץ הוא עושה זאת דרך הנוירונים המוטוריים אלפא.
בו זמנית מקבלים הנוירונים המוטוריים גמא הוראה לכווץ את סיבי השריר שבתוך כישורי השריר.
תהליך משולב זה נקרא: "שיתוף פעולה אלפא-גמא".
בתרשים המצורף הבא ניתן לראות את הנוירונים התחושתיים שעוטפים את כישורי השריר.
תאי עצב תחושתיים אלה חשים שינויים באורך כישורי-השריר, ושולחים מידע זה לנוירון המוטורי אלפא,
ובכך מאפשרים לו לווסת את אורך שריר השלד.
כך שאורך השריר שלנו נקבע על ידי שני מרכיבים עיקריים:
האחד הוא בתגובה למסרים המתקבלים ממערכת העצבים המרכזית
(CNS) והשני הוא פועל יוצא של הפעילות המתרחשת בתוך לולאת המשוב גמא.
בגיוס שרירים נורמלי - המוח שולח אותות דרך הנוירונים המוטוריים אלפא וגמא באופן שווה. כלומר: כאשר ישנה פעילות הרמונית ומאוזנת, הנוירונים המוטוריים אלפא וגמא משדרים אותות שווים באורכם ומהירותם. זה נקרא שיתוף פעולה אלפא-גמא.
חשיבותה של לולאת הגמא, כיצד לולאת הגמא משפיעה עלינו, וכיצד נוכל לשלוט ולווסת את תִפְקוּדָה:
הדבר דומה לכיוון הגלגלים במכונית:
כאשר הגלגלים מכוונים כהלכה, צריכת האנרגיה יעילה, הנסיעה חלקה ומדויקת וחלקי המרכב (השלד) שומרים על תקינותם.
כאשר הגלגלים יוצאים מאיזון יש בזבוז מיותר של אנרגיה, הנסיעה לא חלקה, קשה לשמור על היגוי מדויק ונוצר מתח בין חלקי המרכב אשר בא לידי ביטוי בשחיקה מואצת.
המתח אף עשוי עם הזמן ליצור בעיוות במרכב כך שגם חלקים המרוחקים מהגלגלים יושפעו לרעה!
באופן דומה אנו יכולים להבין את תפקודה של לולאת הגמא.
במצבה התקין - לולאה זו מאפשרת לנו לכווץ את השרירים שלנו לצורך פעולה והם חוזרים ונרגעים מיידית כשסיימנו את הפעולה.
אולם, במהלך חיינו אנו מפתחים דפוסים מוטוריים שהופכים עם הזמן להרגל. הרגלים אלו יוצרים זיכרון-שרירי אשר מביא לכך שכאשר אנו מכווצים שרירים מסוימים באותם הדפוסים שוב ושוב הם אינם משתחררים באופן מלא. משמע, בהעדר הוראת השחרור מהמוח, שרירים אשר גויסו או נמתחו לצורך פעולה, אינם שבים ומשתחררים להרפייה מלאה, אלא ממשיכים לשמור על מידה קבועה של מתח שלא לצורך.
במידה והמוח מורה על התכווצות שרירים חוזרת ונשנית עד שהוראה זו הופכת לְהַתְנָיָה (רפלקס מותנה) – התפקוד של לולאת הגמא משתבשת והיא יוצאת מאיזון.
כלומר: השריר אשר קיבל הוראת כיווץ, אינו שב למצבו הרגוע והמשוחרר בסיום הפעולה, אלא נשאר במצב של תמידי של מתח.
מצב זה מכונה שיכחה חושית-מוטורית.
ההשלכות והביטויים של שיבוש לולאת הגמא:
כאשר נוירונים מוטוריים גמא הופכים לפעילים יתר על המידה, או כאשר הפעילות של תאי עצב מוטוריים אלפא יוצאת מאיזון, אנו חווים רמה מוגברת של מתח בשרירים, התכווצויות בשרירים, ספאזם (עווית שרירית, cramps) או נוקשות שרירית וחוסר גמישות, ולעתים קרובות כאב.
שרירי שלד במצב של מתח מתמיד עשויים להיות רגישים וכואבים.
עם הזמן הם מושכים את השלד שלנו מחוץ למקום האופטימלי שלו, משנים את האיזון במפרקים ומגבירים את הסיכון לפציעה.
סְפָּסְטיות ונוקשות שרירית מגבילים את היכולת הטבעית שלנו ללכת תוך מינימום האנרגיה נדרשת, ולנהל את חיי היומיום שלנו ביעילות.
פעילות לא מאוזנת של לולאת הגמא אשר מביאה להצטברות מיותרת של מתח בשרירים, היא הסיבה העיקרית אשר בגינה אנו נוטים עם הזמן להיות יותר כפופים, פחות גמישים, והיא הסיבה העיקרית לכאבים מתמשכים, ולשינויים ביציבה.
לכל אחד מאיתנו יש רמת מתח גבוהה מהנחוץ באזורים שונים של הגוף והשרירים.
מתח זה נובע מפעילות לא מאוזנת של לולאת הגמא.
נחוצה התערבות מודעת לשחרור המתח שנלכד בשרירים.
החינוך לתנועה סומטית מעורר מודעות זו ומלמד את המוח לתת מחדש את הוראת השחרור לשרירים ולאפס את לולאת הגמא.
ניתן לראות זאת כאתחול (ריסטרט) של המערכת העצבית-שרירית.
פנדיקולציה –
הדרך בה התרגול הסומטי מאתחל את המערכת העצבית-שרירית
הִתְמַתְּחוּת (ולא מְתִיחָה!) היא הדרך בה כל היונקים מגיבים באופן אינסטינקטיבי להצטברות מתח בשרירים.
בדיוק כפי שכלב או חתול מקמרים את גבם כשהם קמים מתנומה, או תינוק מותח את זרועותיו ורגליו בעת התעוררות משינה.
פעולה זו נקראת Pandiculation – פנדיקולציה, ומטרתה לאתחל את המערכת העצבית-שרירית שלנו.
דר’ תומאס האנה השתמש בתכונה טבעית זו שלנו כבסיס העיקרי לטכניקת התנועה-הסומטית שלו אשר מושתתת ביסודה על פנדיקולציה-רצונית.
טכניקה זו של פנדיקולציה רצונית מאפשרת שחרור מתח מיותר בשרירים והקלה מיידית של כאבים.
פנדיקולציה משיבה תנועתיות, משפרת את היציבה, מחדשת גמישות, ומשפרת מצבים בריאותיים נפוצים הקשורים בשרירי השלד.
סדרת טיפולים ותרגול יום-יומי יכול להשיב מצבים בריאותיים שיצאו מאיזון להחלמה מלאה!
פנדיקולציה מספקת למערכת העצבים שלנו מידע מדויק אודות רמת ההתכווצות והאחזקה הקיימת בשרירים שלנו.
פנדיקולציה משיבה בהדרגה רמה נורמלית של פעילות נוירון-מוטורי-גמא, ומפחיתה את רמת המתח השרירית הנקבעת על ידי לולאת הגמא.
למניפולציות חיצוניות כמו: מתיחות פסיביות, עיסוי בידיים או באמצעות אביזרים, מניפולציות של השלד מבחוץ, לחיצות וכדומה, אין כמעט השפעה על פעילות לולאת הגמא.
נחוצה תנועה רצונית מדויקת ומודעת על מנת לשנות את פעילותה של לולאת הגמא ולהשיבה לאיזון.
בכך ניתן להשפיע ולשנות דפוסים מוטוריים מורגלים ורפלקסים-מותנים, ובזה שונה החינוך לתנועה סומטית מכל מתודה אחרת.
טיפול עצמי -
המפתח לשיפור ארוך טווח, שיקום כאב, ומניעת פציעות
שיעורים סומטיים-קליניים נעשים בעזרת פידבק מהמורה והם יעילים ביותר לתיקון מהיר של דפוסי תנועה שהתקבעו, ושחרור מכאבים.
אולם תרומה משמעותית ליציבות ולהעמקת תהליך זה מושגת בעזרת סדרת תנועות של טיפול-עצמי
שהמתרגל לומד ומוזמן לקיים כדרך של שיגרת טיפול עצמי יום-יומית.
שיגרה זו היא מרכיב חיוני והכרחי לאפשרות ליצור שינוי אישי מקיף.
היא מאפשרת לשמר ולהעמיק את התוצאות שהושגו במהלך הטיפול הסומטי-הקליני.
פרק זמן של כ-10-15 דקות מידי יום מספיק לצורך תחזוקה אישית יעילה ושוטפת.
התרגול היומי מהווה כלי אשר בעזרתו המתרגל מעמיק את הבנתו בתרגול הסומטי
וחווה את העצמאות והשחרור הנלווים לכך בכל הנוגע לשמירה על בריאותו ויציבותו הפנימית,
ברובד הפיזי כמו גם ברבדים הפסיכולוגיים, דבר המעניק תחושת סיפוק ושמחה הולכת ומעמיקה.
איריס בר לב
מחנכת ומטפלת CCSE (Certified Clinical Somatic Educator)
המרכז הישראלי לחינוך לתנועה סומטית
פגישת אבחון ראשוני וייעוץ – בחינוך לתנועה סומטית
בפגישת זום של חצי שעה נבצע היכרות מעמיקה ואבחון מקיף של מצבכם הפיזי.
נדון בהיסטוריה הרפואית, בכאבים ובמגבלות התנועה, ונציע פתרונות מותאמים אישית.
ללא התחיבות (בעלות של ₪150)
יצירת קשר
לחינוך לתנועה סומטית ושינוי הכרתי©
טיפולים סומטים / תרגול סומטי / פילאטיס-סומטי
איריס בר לב
0523-484-047
