בחלק זה אציג הסבר פשוט על המתרחש במוח ובשרירים במהלך תנועה. הבנה בסיסית של המתרחש בזמן התרגול הסומטי ובמהלכו של שיעור סומטי-קליני תתרום רבות לאפשרות שלנו ליצור שינוי חיובי עבור עצמנו.

המוח הוא מערכת הבקרה הראשית. תפקוד תקין של המוח הוא תנאי יסודי לקיומה ולאיכותה של תנועה.

מערכת העצבים:
למערכת העצבים תפקידי בקרה והיא עובדת דרך לולאות משוב סנסומוטורית (תחושתית-תנועתית). 

הנה תיאור סכמתי של לולאת המשוב:
המערכת התחושתית שמקבלת מידע דרך הרצפטורים של אברי החישה ומודדת את עוצמת הגירוי ומעבירה נתונים אל המוח.
המוח מעבד ומחליט (בהתבסס על זיכרון, בין השאר) ומעביר למערכת המוטורית הוראת ביצוע.

שליטה על תנועה:
המערכת המוטורית (בניגוד למערכות סנסוריות) מקבלת אינפורמציה עצבית ומתמירה אותה לאנרגיה מכנית. 
היא עושה זאת באמצעות פקודות עצביות מהמוח שמועברות אל השרירים על ידי פוטנציאל פעולה. 

המערכת המוטורית כוללת שלוש רמות של ארגון:
1.  השרירים: מהווים את הרמה הראשונית, שכן השליטה על התנועה והיציבה מושגת כולה על ידי כוונון מידת ההתכווצות של שרירי השלד.
2.  הרפלקס: כוללת תגובות אוטומטיות, קבועות, בלתי משתנות ופשוטות יחסית, שבדרך כלל  נגרמות על ידי נוירונים בחוט השדרה בלבד.
3.  השליטה והבקרה המוחית על הרמות הנמוכות הללו: מהווה את הרמה הגבוהה והמורכבת בכל המערכת.
מערכות השליטה המוחית על השרירים מחייבות קבלה של אינפורמציה שוטפת מאברי הגוף שמסופקת על ידי מערכת העצבים, אך מגיעה מהשרירים.

כדי לשלוט על השרירים יש צורך בפידבק סנסורי לגבי מידת המתיחה של כל שריר ואורכו.
פידבק כזה תלוי בשני סוגי חיישנים לפרמטרים האלה שמעבירים את המידע דרך המערכת הסומטו-סנסורית.
1. חיישנים בגידים: שולחים מידע לגבי מידת המתיחה של השריר.
2. חיישנים בשריר עצמו: שולחים מידע לגבי אורך השריר.

השרירים שלנו בנויים מסיבי-שריר. סיבי השריר מכילים בתוכם תאי-כישור.

כישור השריר:
כישור-השריר מתפקד כקולטן (רצפטור) חוּשִׁי הרגיש לשינויים באורך השריר.  
לכישור-השריר תפקיד מהותי בשליטה על פעולת השרירים ובתחושת ההתמצאות המרחבית של הגוף (פרופריאוספציה).
כישורי-השריר מאפשרים לנו לחוש את מיקום גופנו באמצעות מידע ומשוב עִצְבִּי לגבי אורך השרירים.
כישור-השריר משדר אותות למערכת העצבים המרכזית ולמוח באמצעות נוירונים חושיים (sensory neurons). נוירונים אלה מעבירים מידע למוח ולמערכת העצבים המרכזית על אורכו של השריר, ומסיבה זו מכונים גם ‘קולטני מתיחה’ – stretch receptors.

לולאת הגמא:
לולאת הגמא (המכונה גם לולאת משוב אלפא-גמא) היא לולאת פידבק בְּמערכת העצבים המרכזית המסדירה את רמת המתח בשרירים. 

תקינותה של לולאת הגמא חשובה ביותר לתפקודו התקין של השריר.

כל שריר מורכב מסיבים חיצוניים ומסיבים פנימיים:
סיבי השריר הפנימיים (intrafusal muscles cells) מופעלים על ידי תאי גמא (Gamma motor neurons)

סיבי השריר החיצוניים extrafusal muscles fibers)) מופעלים על ידי תאי אלפא (Alfa motor neurons).

אופן פעולתה של לולאת הגמא:
לולאת הגמא מורכבת מנוירונים מוטוריים (motor neurons) אלפא וגמא, נוירונים תחושתיים (sensory neurons),
כישורי שריר (muscle spindles) ושרירי השלד (skeletal muscles).
לולאת הגמא פועלת בין חוט השדרה לשרירים, ומווסתת במהירות ובאופן אוטומטי את רמת המתח בשרירים.

נוירונים (תאי עצב) מוטוריים אלפא – שולטים על התכווצות שרירי השלד ואילו נוירונים מוטוריים גמא – שולטים על התכווצות סיבי השריר הנמצאים בתוך כישור השריר.

כאשר המוח מעביר מסר לשריר להתכווץ הוא עושה זאת דרך הנוירונים המוטוריים אלפא.
בו זמנית מקבלים הנוירונים המוטוריים גמא הוראה לכווץ את סיבי השריר שבתוך כישורי השריר.
תהליך משולב זה נקרא: “שיתוף פעולה אלפא-גמא”.

בתרשים המצורף הבא ניתן לראות את הנוירונים התחושתיים שעוטפים את כישורי השריר.

תאי עצב תחושתיים אלה חשים שינויים באורך כישורי-השריר, ושולחים מידע זה לנוירון המוטורי אלפא,
ובכך מאפשרים לו לווסת את אורך שריר השלד.
כך שאורך השריר שלנו נקבע על ידי שני מרכיבים עיקריים:
האחד הוא בתגובה למסרים המתקבלים ממערכת העצבים המרכזית
 (CNS) והשני הוא פועל יוצא של הפעילות המתרחשת בתוך לולאת המשוב גמא.

בגיוס שרירים נורמלי – המוח שולח אותות דרך הנוירונים המוטוריים אלפא וגמא באופן שווה. כלומר: כאשר ישנה פעילות הרמונית ומאוזנת, הנוירונים המוטוריים אלפא וגמא משדרים אותות שווים באורכם ומהירותם. זה נקרא שיתוף פעולה אלפא-גמא. 

חשיבותה של לולאת הגמא, כיצד לולאת הגמא משפיעה עלינו, וכיצד נוכל לשלוט ולווסת את תִפְקוּדָה:
הדבר דומה לכיוון הגלגלים במכונית:
כאשר הגלגלים מכוונים כהלכה, צריכת האנרגיה יעילה, הנסיעה חלקה ומדויקת וחלקי המרכב (השלד) שומרים על תקינותם.
כאשר הגלגלים יוצאים מאיזון יש בזבוז מיותר של אנרגיה, הנסיעה לא חלקה, קשה לשמור על היגוי מדויק ונוצר מתח בין חלקי המרכב אשר בא לידי ביטוי בשחיקה מואצת. 
המתח אף עשוי עם הזמן ליצור בעיוות במרכב כך שגם חלקים המרוחקים מהגלגלים יושפעו לרעה!
באופן דומה אנו יכולים להבין את תפקודה של לולאת הגמא. 

במצבה התקין – לולאה זו מאפשרת לנו לכווץ את השרירים שלנו לצורך פעולה והם חוזרים ונרגעים מיידית כשסיימנו את הפעולה.
אולם, במהלך חיינו אנו מפתחים דפוסים מוטוריים שהופכים עם הזמן להרגל. הרגלים אלו יוצרים זיכרון-שרירי אשר מביא לכך שכאשר אנו מכווצים שרירים מסוימים באותם הדפוסים שוב ושוב הם אינם משתחררים באופן מלא. משמע, בהעדר הוראת השחרור מהמוח, שרירים אשר גויסו או נמתחו לצורך פעולה, אינם שבים ומשתחררים להרפייה מלאה, אלא ממשיכים לשמור על מידה קבועה של מתח שלא לצורך.

במידה והמוח מורה על התכווצות שרירים חוזרת ונשנית עד שהוראה זו הופכת לְהַתְנָיָה (רפלקס מותנה) – התפקוד של לולאת הגמא משתבשת והיא יוצאת מאיזון.
כלומר: השריר אשר קיבל הוראת כיווץ, אינו שב למצבו הרגוע והמשוחרר בסיום הפעולה, אלא נשאר במצב של תמידי של מתח.

מצב זה מכונה  שיכחון-חישה-מוטורית.

ההשלכות והביטויים של שיבוש לולאת הגמא:
כאשר נוירונים מוטוריים גמא הופכים לפעילים יתר על המידה, או כאשר הפעילות של תאי עצב מוטוריים אלפא יוצאת מאיזון, אנו חווים רמה מוגברת של מתח בשרירים, התכווצויות בשרירים, ספאזם (עווית שרירית, cramps) או נוקשות שרירית וחוסר גמישות, ולעתים קרובות כאב.
שרירי שלד במצב של מתח מתמיד עשויים להיות רגישים וכואבים.
עם הזמן הם מושכים את השלד שלנו מחוץ למקום האופטימלי שלו, משנים את האיזון במפרקים ומגבירים את הסיכון לפציעה.
סְפָּסְטיות ונוקשות שרירית מגבילים את היכולת הטבעית שלנו ללכת תוך מינימום האנרגיה נדרשת, ולנהל את חיי היומיום שלנו ביעילות. 
פעילות לא מאוזנת של לולאת הגמא אשר מביאה להצטברות מיותרת של מתח בשרירים, היא הסיבה העיקרית אשר בגינה אנו נוטים עם הזמן להיות יותר כפופים, פחות גמישים, והיא הסיבה העיקרית לכאבים מתמשכים, ולשינויים ביציבה.

לכל אחד מאיתנו יש רמת מתח גבוהה מהנחוץ באזורים שונים של הגוף והשרירים.
מתח זה נובע מפעילות לא מאוזנת של לולאת הגמא.

נחוצה התערבות מודעת לשחרור המתח שנלכד בשרירים.
החינוך לתנועה סומטית מעורר מודעות זו ומלמד את המוח לתת מחדש את הוראת השחרור לשרירים ולאפס את לולאת הגמא.
ניתן לראות זאת כאתחול (ריסטרט) של המערכת העצבית-שרירית.