מתקיים אצלנו פער, בין הידע האינטלקטואלי שיש לנו אודות נושא מסויים לבין היכולת לתרגם את הידע הזה למעשה. הפער הזה אופייני לתקופה שלנו בה אנחנו מוצפים במידע ובידע רב משמעות, אבל לא עושים עם זה כמעט שום דבר שיוצר תפנית במצב שלנו או בתוצאות שאנו מקבלים.
אנחנו יודעים למשל על מחקרים רבים שנעשו על כוחה של מדיטציה לוויסות התגובות שלנו למצבי דחק (ולמניעת מחלות), אך רק מעטים מאיתנו מיישמים זאת הלכה למעשה.
אנו מודעים יותר מתמיד לחשיבותה של פעילות גופנית על בסיס יומיומי, אך מדוע רק מעטים מצליחים להתמיד בכך? רוב המתמידים הם או אנשים שלדבריהם ‘מכורים לעניין’, או אלה שיודעים שחייהם תלויים בכך. אצל הסוג הראשון הדחף המניע הוא הנאה וסיפוק, ואצל הסוג השני הדחף המניע הוא חשש ופחד ממה שיקרה אם לא אעשה פעילות גופנית.
שימו לב שבשני המקרים המנוע להתמדה הוא רגשי!
הידע האינטלקטואלי אומר לנו: אני יודע שזה רצוי לי ואני באמת צריך להפסיק לעשן… או לרדת במשקל… או להתאמן על בסיס קבוע… אני באמת צריך להירגע… ולפנות זמן למה שאני אוהב לעשות, ועוד ועוד… אבל, שוב אנחנו נוכחים שהידע האינטלקטואלי אינו יוצר מניע מספיק חזק שמביא להתמדה ואיתה לשינוי בהרגלים.
אז מהו הַדֶּבֶק שחסר כאן?
הרכיב החסר הוא רגש תואם!
רגש (emotion) הוא הדבק שמדביק ידע למעשה, ו’צריך’ לרוצה.
ברגע שניצור את התנועה הרגשית הפנימית ונתאהב ברעיון להיות אדם שאני רוצה להיות: לא מעשן… בעל משקל גוף תקין… פעיל ואנרגטי… רגוע וסבלני… מווסת היטב את התגובות שלו לסטרס… לוקח לעצמו זמן למנוחה, ליצירה ולתרומה, ניווכח שאנחנו מתחילים לנוע לכיוון הרצוי!
הכל עניין של גישה:
הידיעה מה כדאי לנו לעשות מביאה אותנו לומר: “אני צריך, אני חייב, זה באמת רע מאוד שאני לא…”
לעומת זאת, להתאהב כל יום מחדש ברעיון להיות האדם שאני חולם להיות, ולהרגיש באמצעות הדמיון איך האדם הזה מרגיש הופך למגדלור שמנחה אותנו בדרך הנכונה. לאורו אנחנו משנים את ההרגל.
הרגשה טובה – היא לב החיים והתנאי הראשון לבריאות טובה,
והתאהבות – היא הרגש הכי יצירתי ומניע שישנו בקיום שלנו.
התאהבות ברעיון להיות האדם שהינני מעוניין להיות היא הדרך הבטוחה ביותר להביא אותנו אל מחוז חפצנו.
האינטלקט אם כן הוא כלי הרכב, והרגש הוא הדלק המניע.
נפש בריאה בגוף בריא – איננה עוד קלישאה. נפש בריאה היא זו הפועמת בה רגש של התאהבות בכל יום מחדש.
התאהב באדם שאתה מעוניין להיות והמגדלור יאיר את דרכך, ואז, הידע שלך יהיה לך לעזר רב!
מי אני רוצה להיות?
ברגע שאראה אותו בעיני רוחי ואתאהב בו ואתרגש ממנו, הוא יאיר את דרכי.
(Psycho-Cybernetics by Maxwell Maltz. Chapter 7)
Happiness is native to the human mind and its physical machine. We think better, perform better, feel better, and are healthier when we are happy. Even our physical sense organs work better.
Russian psychologist K. Kekcheyev tested people when they were thinking pleasant and unpleasant thoughts. He found that when thinking pleasant thoughts, they could see, taste, smell, and hear better, and they could detect finer differences in touch.
Dr. William Bates proved that eyesight improves immediately when the individual is thinking pleasant thoughts or visualizing pleasant scenes.
Psychosomatic medicine has proved that our stomachs, liver, heart, and all our internal organs function better when we are happy.
Dr. Schindler has said that unhappiness is the sole cause of all psychosomatic ills and that happiness is the only cure.
The very word “disease” means a state of unhappiness – “dis-ease”.
ובתרגום חופשי שלי:
האושר הוא מצב מולד במוח האנושי ובמכונה הפיזית (הגוף). אָנוּ חושבים טוב יותר, מבצעים ביצועים טובים יותר, מרגישים טוב יותר, ובריאים יותר כשאנחנו שמחים. אפילו החושים הפיזיים שלנו עובדים טוב יותר.
הפסיכולוג הרוסי קצ’ייב בדק בני אדם כאשר הם חושבים מחשבות נעימות ומחשבות לא נעימות. הוא מצא שכאשר הם חשבו מחשבות נעימות, הם יכלו לראות, לטעום, להריח ולשמוע טוב יותר, והם יכלו לזהות הבדלים עדינים יותר במגע.
ד”ר וויליאם בייטס הוכיח כי הראייה משתפרת באופן מיידי כאשר הפרט חושב מחשבות נעימות או מדמיין סצנות נעימות.
לרפואה הפסיכוסומטית יש הוכחות שהקיבה, הכבד, הלב וכל האיברים הפנימיים שלנו מתפקדים טוב יותר כשאנחנו שמחים.
ד”ר שינדלר אמר שאומללות היא הסיבה היחידה לכל המחלות הפסיכוסומטיות וכי אושר הוא התרופה היחידה. עצם המילה “מחלה” פירושה מצב של אומללות – “חוסר נוחות”.
צֵידָה לַדֶּרֶךְ…
מהו הדבר האחד הקטן והמיוחד
שאני יכול לעשות היום
על מנת להתאהב בעצמי מחדש ולנוע אל האדם שאני רוצה להיות? |
