המוח, שאמון על ביטחוננו ושלמותנו אחראי גם לרשום כל חוויה ולשמור אותה במערכת העצבים, ומערכת העצבים קשורה לכל שאר המערכות שלנו: האוטונומית, כלומר מערכת הלב, הדם, הנשימה ומערכת העיכול, וגם למערכות הרצוניות שלנו: מערכת השרירים והתנועה.
כל רגש, זיכרון, מחשבה או תגובה מקבלים באופן מידי ביטוי בשתי המערכות האלה.
האם אנחנו יכולים ליצור שינוי במוח ובעצמנו? ואולי ניווכח שלנו יש פתרון להרבה מצבים שנראים לנו כמו בעיה בגוף?
תחת איום (אמיתי או מדומה) השרירים שלנו מתכווצים ומכינים אותנו לקפיאה במקום או לבריחה מהאיום, ובזמנים של ביטחון ונחת המערכות האלה נרגעות ומשתחררות עד לסף שהמוח מחליט שבטוח עבורו.
גם המערכות האוטונומיות (הבלתי רצוניות) כמו הלב, הדם, הנשימה והעיכול יגיבו בהתאם לאופן בו המוח מחליט לעבד את הנתונים ומחליט לפעול: לחץ הדם יוכל להתאזן, קצב הלב והנשימה יהיו סדורים והרמוניים, ומערכת העיכול תפעל במיטבה.
כאשר אנחנו ניגשים להתייחס לכאבים מתמשכים ורגישויות כרוניות שעד כה לא נמצא להם פתרון משביע רצון, אנחנו מבינים שהמקור הוא משהו שמתרחש בתוכנו, והתייחסות זו פותחת פתח ראשון לאפשרות של שינוי מבפנים.
ואז אנחנו מבינים שהגוף שלנו אינו אלא ביטוי להתרחשויות פנימיות, ואנו מבינים גם שהתרחשויות פנימיות שנמשכות על פני זמן – נרשמות בגוף שלנו ביתר עוצמה, עד שעבור המוח שלנו זה ‘הנורמלי החדש’.
כיווץ וסטרס במהירות הופכים להיות מצב ‘נורמלי’ עבור המוח שלנו, שאחת התכונות החזקות שלו זה יכולת הסתגלות.
לאחר ששללנו בעיות שעשויות להצריך התערבות רפואית או כירורגית, נוכל להפנות את משאבי הריפוי שלנו ליצירת שינוי פנימי בתהליך רוורסבילי שמשיב למוח את יכולת הבחירה והשליטה, ולחשוף את יכולת התנועה והוויסות ולאזן גם את פעולתן של המערכות האוטונומיות! כלומר, לחץ דם, דופק, נשימה, עיכול ושינה.
אין לנו יכולת להפסיק את פעולתם באופן רצוני, אבל, אנחנו כן יכולים לווסת ולהשפיע על איכותם ועל איכות חיינו והשנים שנותרו לנו!
הגישה הסומטית רואה את האדם כסומה. יותר מ”גוף-נפש”. סומה במהותה יכולה לווסת את עצמה ולשנות את עצמה מבפנים, מתוך היכולת לחוש את עצמה מבפנים. משום שאף אחד אחר לא יכול לעשות זאת במקומה או טוב ממנה.
בכך עוסק החינוך לתנועה סומטית, בדרך רכה ופשוטה שמפתיעה את המתרגל בכל פעם מחדש.
המשפט שאני שומעת הכי הרבה הוא: ‘איך זה יכול להיות שלא עשיתי כמעט כלום ואני מרגישה עכשיו כל כך משוחררת וקלה??’ ותלמיד צעיר בן מעל ל-80 אומר לי פעם אחר פעם: ‘אני מרגיש כאילו הרגע השתחררתי מהצבא’.
הפקולטות הגבוהות של המוח אינן מאבדות לעולם את יכול הלמידה וההסתגלות מחדש. זהו תהליך נלמד וזמין לכל אדם ובכל גיל – הנה ניתן בקלות לשנות ולווסת, ואז לחוות באופן מיידי את ההבדל ברמות הכאב ויכולת התנועה.
אני מזמינה אתכם עכשיו להצטרף אלי לסדרה של שישה שיעורים אשר בהם ננפץ באופן מעשי את ‘מיתוס ההזדקנות’, המיתוס שגורס שככל שאנו מתבגרים אנחנו נעשים כפופים, נוקשים וכאובים יותר. זו אינה אמת המחויבת במציאות! ואנחנו נחווה זאת על גופנו ונצא אחרים.
תרגול ‘מיתוס ההזדקנות’ היא הסדרה המקורית שדר’ תומס האנה העביר לתלמידיו בשנות ה-90 ומאז נלמדת בעשרות קורסים ברחבי העולם לרווחתם של אלפים שמקבלים את הכלים לכל החיים לווסת ולהשפיע על תהליכי הגוף בכל הנוגע לתנועה, גמישות יציבה ויציבות, נשימה, התבגרות ושחרור מכאבים. כולנו מתבגרים כל יום. זה בלתי נמנע. האם נעשה נוקשים יותר? או חכמים ותנועתיים יותר? זה בידנו.
“ככל שאנו מזדקנים, הגוף שלנו וחיינו
צריכים להמשיך להשתפר, ממש עד הסוף.
אני מאמין שכולנו בלבנו מרגישים שכך צריך לחיות את החיים”.
דר’ תומס האנה
צֵידָה לַדֶּרֶךְ…
ערכו על עצמכם ניסוי:֍ כמה טווח תנועה בצוואר יש לי?
֍ האם אני יכול לרדת בקלות אל שרוכי הנעליים מבלי לכופף ברכיים?
֍ האם אני מתעורר בבוקר עם תחושת נוקשות?
֍ האם נתפסת לי לפעמים השוק האחורית או אצבעות כף-הרגל?
֍ האם נתפס לי מדי פעם הגב?
֍ האם אני סובל מכאב כלשהו שחוזר או קיים ושום דבר שאני עושה לא ממש עוזר מלבד הקלה זמנית?
אלה הם מספר ביטוים של ‘שיכחון חישה מוטורית’ והסיבה היחידה למה שמכונה בטעות “זקנה” והם לגמרי ניתנים לוויסות ושינוי!
הגיע הזמן לנפץ את מיתוס ההזדקנות 
