רפלקס-המתיחה הוא תגובה מתוכנתת מראש על ידי מערכת העצבים לגירוי של מתיחה בשריר.
כאשר כישור השריר נמתח, נשלח מיד אות לחוט השדרה ומתקבלת תגובה הגורמת לשריר להתכווץ.
רפלקס המתיחה הוא רפלקס שמתרחש בחוט השדרה, ומכיוון שהאות מגיע רק עד לחוט השדרה ומייד בחזרה לשריר (ולא כל הדרך למוח), זהו דחף מהיר מאוד. בדרך כלל מתרחש תוך 1-2 אלפיות השנייה.
רפלקס המתיחה נועד כאמצעי הגנה על השרירים למניעת קריעה ופציעה.
במתיחה סטטית מערכת העצבים איננה שולחת מידע עד למוח, בעוד שבפנדיקולציה אנו מכווצים ומרפים את השריר ומפעילים בכך את לולאת-משוב-גמא ששולחת מידע עד למוח.

בעוד מתיחה היא פעולה פסיבית, פנדיקולציה היא פעילות תנועתית מודעת שמכריחה את קליפת המוח להיות מעורבת.
פנדיקולציה מגבירה את התחושה והמודעות לשרירים המעורבים והיא יוצרת מסלולים עצבים חדשים. ככל שאנו מחזקים את המסלול העצבי החדש אנו משכללים ומעמיקים אותו.
מתיחות לא מספקות מידע חושי-עצבי למוח ולכן לא מתקבלת למידה חדשה.
מתיחות פסיביות יכולות להיות גם כואבות ולא הופכות את חוויה למהנה, מלבד ההנאה שמתלווה לכאב, שיוצרת אשליה שאנחנו משיגים תוצאה.
ישנם אנשים שמותחים עד מעבר לכאב כך שהמוח שלהם למעשה לומד כאב ומאבד את היכולת לחישה עצמית מעודנת.
מתיחות נוטות לגרום רק לשינוי זמני במתח השרירי ולא משנות את מבנה רקמת השריר בשום דרך. יתרה מזאת – גידים עלולים להימתח (ואף להיקרע) והם אינם חוזרים למצבם המקורי, דבר המעמיד אותנו חשופים לפציעות, ובעיקר לתפקוד לקוי של תנועה מתפרצת (שהיא קריטית בענפים של ספורט תחרותי), ולחוסר יציבות במפרק שמתבטא ביכולת פחותה להגיב למצבים בהם יש צורך בשיווי משקל ותגובה מיידית לתנאי שטח משתנים (כפי שקורה כשיש נקע בקרסול – הגיד נמתח ואנחנו נעשים חשופים ורגישים יותר לנקעים חוזרים באותו מפרק).