תומס האנה הגדיר סומטיק כ: ”שדה הלימוד העוסק בתופעת הגוף”. האדם כפי שהוא חווה את עצמו מבפנים.
הוא הגדיר soma כ”גוף-נפש אשר חווה את עצמה מבפנים”.

התרגול הסומטי

היסטוריה והתפתחות

תומס האנה, מייסד השיטה, הגדיר somatics כ:”שדה הלימוד העוסק בתופעת הגוף”.
כלומר:
האדם כפי שהוא חווה את עצמו מבפנים.
הוא הגדיר soma כ”גוף-נפש אשר חווה את עצמה מבפנים”.

פרדריק מתיאס אלכסנדר (1869-1955) – טכניקת אלכסנדר

“One of the most remarkable of man’s characteristics is his capacity for becoming
used to conditions of almost any kind, whether good or bad, both in the self
and in the environment, and once he has become used to such conditions
they seem to him both right and natural.
This capacity is a boon when it enables him to adapt himself to conditions which are desirable,
but it may prove a great danger when the conditions are undesirable.
When his sensory appreciation is untrustworthy, it is possible for him to become so familiar with
seriously harmful conditions of misuse of himself that these malconditions will feel right and comfortable.”
(F. Matthias Alexander, The Use of the Self)

מתיאס אלכסנדר היה האדם הראשון לעשות את מה שידוע היום כסומטיק-יום-יומי.
הוא היה נואם שייקספירי אשר נהג לעתים קרובות לאבד את קולו לאחר הנאומים.
לאחר שנאמר לו על ידי רופאיו שאין כל ממצא פיזי הגורם לאיבוד הקול, הבין אלכסנדר שהוא זה שעושה דבר מה לעצמו במהלך הנאום ואשר גורם לתופעת איבוד הקול. הוא גילה דרך התבוננות עצמית במספר מראות, שהוא מכווץ את כל גופו לפני הגייה של עיצורים.
לאלכסנדר היה הרגל מוגזם של רפלקס-הבהלה – יציבה אשר בה הצוואר במצב לורדוטי, הראש מוטה לפנים ובית-החזה שקוע פנימה. יציבה זו יצרה עיוות של קנה-הנשימה אשר השפיעה על יכולתו להפיק ולשגר קול, והרי אנחנו זקוקים לאוויר חופשי על מנת להפיק קול!

הנסיון הראשון שלו לתקן את הבעיה היה על ידי מאמץ ליישר את הצוואר (לשנות את המבנה באופן מלאכותי), אבל זה הוכח כחסר ערך כאשר השרירים המעורבים שָׁבוּ וחזרו מיד לתבנית המורגלת.
לאחר מכן הוא החליט לזנוח את הרעיון ליישר את הצוואר, ונתן את דעתו על האלמנטים הלא-מודעים אשר דרכם הוא הפעיל את הראש, הצוואר, בית החזה והכתפיים בכל התנועות הפונקציונליות.

אלכסנדר כינה את התהליך הזה: “means-whereby”. דעתו ותשומת ליבו הועתקה אל מהלך-התנועה, כלומר: לפרק את התנועה למרכיביה, לנוע באיטיות, ולהבחין ולחוש כיצד מרכיבים אלה פועלים.
השימוש בטכניקה הזו אפשרה לו לשנות את היציבה שלו.
זה מוביל אותנו לעקרון חשוב ומרכזי בַּתִּרְגּוּל-הסומטי:
תפקוד מכתיב מבנה, והמבנה משפיע על התפקוד.
או במילים אחרות:
אופן התנועה שלנו מכתיב את היציבה שלנו, ואופן היציבה שלנו משפיע על התפקוד שלנו.

משה פלדנקרייז (1904-1984) – Functional Integration

“The aim [of the Feldenkrais Method] is a person
that is organized to move with minimum effort and maximum efficiency,
not through muscular strength, but through increased consciousness
of how movement works.”
(Moshe Feldenkrais)

משה פלדנקרייז היה מהנדס חשמל וחוקר מדעי של פיזיקה של אנרגיות גבוהות. הוא היה גם הג’ודו-מאסטר הראשון בצרפת. פלדנקרייז התאמן בטכניקת אלכסנדר וכן בעבודתה של אלסה גינדלר (Elsa Gindler).

מה שגינדלר לימדה, ואלכסנדר הוסיף עליה, היה לימוד דקדקני של מודעות-מרחבית.
צורה פשוטה לבטא את זה יהיה לומר: הדבר שאליו אנו מפנים את תשומת הלב – גדל.
כאשר אנחנו מכוונים תשומת-לב-מודעת פנימה, ומקשיבים לחישה או לרקע-המרחבי של תנועה כל שהיא, איכות התנועה משתפרת!
פלדנקרייז כינה זאת “מודעות-תוך-תנועה” (Awareness Through Movement).
הוא העריך שפותחו על ידו מעל לאלף תרגילי “מודעות-תוך-תנועה”.

תרומה נִכְבֶּדֶת שנייה שפלדנקרייז הביא לתחום הסומטי מכונה “אינטגרציה פונקציונלית” (Functional Integration). הוא החל להשתמש בידיו עם המטופלים שלו על מנת לספק עבורם מידע-חישתי, דבר שהביא למודעות גוברת של תלמידיו לתבניות ששכנו בתת-המודע שלהם.

דרך מיומנותו בג’ודו, הוא הבין שהרבה יותר יעיל ללכת “עם כיוון התקיפה של היריב” מאשר ללכת כנגדו. טכניקה זו ידועה בשמה “שיקוף-קנטי” (Kinetic Mirroring) והיא פשוטה: שריר יכול להשתחרר על ידי קירוב פסיבי של שני הקצוות שלו.

“שיקוף-קינטי” הוא הסיבה שתמיכה לומברית (של הגב התחתון) מכל סוג שהוא מביאה להקלה בכאבי גב תחתון. היא מקרבת בין תחל לאחז.
(אך מצב מתמשך כזה יוצר “שיכחון-חישה-מוטורית”!)

משה פלדנקרייז טען גם שהחיפוש אחר תנועה קלה ומהנה במרחב יכולה באופן ניכר להביא לשיפור באיכות החיים, ושתהיה לה השפעה ישירה גם על התפקוד הקוגניטיבי והרגשי.
“הדבר שאני מחפש הוא מוח גמיש יותר, ולא רק גוף גמיש יותר”.
כמו כן הוא כתב באופן נרחב אודות הקשר בין תבניות-תנועה-לקויות לבין מצבי חרדה.

פגישה בין תומס האנה למשה פלדנקרייז

תומס האנה (1928-1990) – Hanna Somatic Education – HSE

“As we grow older, our bodies–and our lives
should continue to improve,
right up until the very end.”

“The human body is not an instrument to be used,
but a realm of one’s being to be experienced,
explored, enriched and, thereby, educated.”
(Thomas Hanna)

תומס האנה היה פילוסוף ששאל את השאלה: מדוע בני אדם אינם חָפְשִׁיִּים?
הוא האמין שלאדם יכולת מלאה לחופש שִׂכְלִי, רוחני, ומוטורי!
דרך תרגול והוראת שיטתו של פלדנקרייז אשר בה התמחה, הבין האנה שיש לאדם אפשרות
להרחיב את יכולת-החישה-העצמית שלו, ועל ידי כך להשיב שליטה על חייו.
עיסוקו בתחום הנוירו-פיזיולוגיה לימד אותו אודות הרפלקסים של המוח ותפקידו של המוח ביצירת תבניות של כיווץ-שרירי-מתמיד.

ב-1976 טבע תומס האנה את הביטוי “somatics” המתייחס לדיסציפלינה של חינוך-מחדש-לתנועה, או בלשון אחרת: החינוך-הסומטי, אשר מעודד טיפוח של מודעות-פנימית לגוף-העצמי.

Hanna Somatic Education פותח על ידי דר’ תומס האנה אשר צירף את מומחיותו בפילוסופיה, חינוך גופני ונוירו-פיזיולוגיה, לכדי יצירת שיטת תנועה הוליסטית בה נלמדת האפשרות לכייל מחדש את ההשפעות של דחק (סטרס) על מערכת התנועה והשרירים.
ואת זאת עושה אדם לעצמו! בעצמו!

ד’ר האנה פיתח פילוסופיה-מעשית מקפת שנותנת הסבר פונקציונלי לסיבה שאנחנו מפסיקים להיות גמישית כפי שהיינו בעבר, נעשים כפופים עם השנים, ומסביר את הסיבה האמיתית לכאבים כרוניים שמקורם בשרירים מכווצים.

ד’ר תומס האנה פיתח תרגול מעשי ונגיש לכל אחד – להשיב שליטה מלאה על גופו על מנת לחיות בחופש מנטלי ותנועתי בכל גיל.

האנה הוכיח דרך עבודתו הקלינית, שמצבים רבים שהרופאים סברו שבמקורם הם מבניים ופתולוגיים,
הם למעשה פונקציונליים במהותם.
ובשעה שאנו מחנכים-מחדש את מערכת-החישה-המוטורית שלנו על מנת לשפר את הקומוניקציה
בין המוח שלנו לבין השרירים בגופנו,
מבנה השלד-שריר והבריאות שלנו באופן כללי משתפרים לאין שיעור.

הדרך הפשוטה ביותר לגלות את האמת בדברים, היא דרך התנסות אישית!

הצטרפו אלי והיו בטוב, איריס.